מסע אישי לשינוי ממנכ''ל חברת היטק למאמן אישי 

"מי שלוקח סיכון והולך רחוק- מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע" ט.ס. אליוט

ברוכים הבאים לטור החדש שלי. שמי שחר פרלמן.
בטור נעבור יחד חוויות מיוחדות, נצא למסעות, נלמד לחיות נכון בבית ובעבודה. הטור ישלב נושאים ממגוון תחומים : אימון אישי, אימון מנהלים, תיאטרון להנאה ולהעצמה בעבודה, ניהול, משאבי אנוש, מכירות, אינטליגנציה רגשית, מוסיקה, ספורט.
קראו תחילה את הציטוט שבתחילת המאמר. האם אתם מתחברים אליו? על מה אתם חושבים כשאתם קוראים אותו? הקדישו מספר דקות למחשבה בנושא.
במאמר זה אספר לכם הקוראים על המסע שעברתי ממנכ"ל של חברת הייטק לעצמאי שמתפרנס מאימון ומהנחיית סדנאות תיאטרון.
אני זוכר בצורה ברורה את היום שהורדתי את העניבה שלי. יום זה סימן את התחלת המסע.
מדי יום במשך כ- 7 שנים, בבוקרו של יום ענבתי עניבה. אהבתי לענוב עניבה. היו לי במגירה עניבות רבות.
עניבות עם פסים, עניבות עם נקודות, עניבות משי ועניבות פוליאסטר.
אהבתי לענוב עניבה. כול בוקר השקעתי מספר דקות בחיפוש עניבה שתבטא אותי היטב באותו יום. סך הכול היו לי כ- 100 עניבות שונות.
העניבה סימלה את המנכ"ל שבי.
מוניתי למנכ"ל חברת הייטק לפני כ- 7 שנים. החברה מנתה אז כ- 15 אנשים.
מכיוון שבהוויה שלי אני יועץ, שחקן תיאטרון, אבא ובעל, אך לא מנכ"ל, לבשתי עניבה. העניבה סימלה בעיניי מדי בוקר את המעבר משחר האדם לשחר השחקן בתפקיד מנכ"ל. ואכן הצלחתי.
במהלך שנים אלה, הצלחתי להביא את החברה למעמד מכובד בשוק הישראלי, למחזור נאה ולרווח להגדיל את החברה לכ- 70 עובדים.
העניבה הייתה חלק מסימן ההיכר שלי. שחר והעניבה. מכובד, שירותי, מוכר.
עם הזמן התחלתי להרגיש שינוי פנימי, חוסר שקט, הגשמה שאיננה והנאה שנעלמת. הלכתי הביתה מוקדם. הרגשתי פחות מחובר לארגון ולאנשים שבו.
היה לי חלום ובו שימוש נרחב בתיאטרון לשיפור יכולות בתחום העבודה.
בתקופה זו פיתחתי קורס ייחודי של תיאטרון למנהלים. הקורס נפתח, הורץ והיה מוצלח. כמנהל וכשחקן תיאטרון חובב, השילוב בין התיאטרון לבין עולם העבודה קסם לי.
כאן המקום לתאר כיצד הגעתי לתיאטרון וכמה חשוב לאמץ תחביב.
עוד כילד אהבתי לשחק. גדלתי בראשון לציון, אז עוד מושבה ולא עיר ענקית. בראשון של אז לא היה חוג תיאטרון. בכול מסיבת סיום, מסיבת פורים או מסיבת כיתה, הופעתי, לרוב עם חברי הטוב. במסיבת סיום של הגימנסיה הריאלית בראשון, הופעתי עם כמה חברה ועשינו מופע של "החבובות". כמובן שלא ויתרתי על תפקיד הטבח השבדי. עד היום זקני ראשון זוכרים את ההופעה הזו ומתגלגלים מצחוק לזכרה.
לאחר הגיוס לממר"מ, המשכתי להופיע במסיבות סיום, אך אט אט הדגש עבר לעבודה בתכנות והתיאטרון התחבא במרתף.
התחתנתי, נולדו לי 3 ילדים מקסימים ובדרך שכחתי כמה אני אוהב תיאטרון.
ואז, לפני הרבה שנים, לאחר שעברתי לגור בעיר המקסימה רחובות, יום בהיר אחד ראיתי שלט: חוג תיאטרון למבוגרים - בימת הנוער העירונית.
באותו ערב התקשרתי ודברתי עם במאי תיאטרון מקסים.
עברתי אודישן ונאמר לי שאני יכול להשתתף בחוג.
לא אשכח את המפגש הראשון: חבורה של שחקנים, כולם זרים לי, במאי חביב ומשעשע. כבר במפגש הראשון שיחקתי באימפרוביזציה (אלתור, ולא זה הישראלי שאנו אוהבים לדבר עליו אלא זה התיאטרלי) בחור דתי שחזר בתשובה ופוגש במקרה את אימו ברחוב, לאחר כמה שנים שלא התראו. ההתרגשות לשחק הייתה מדהימה.
את המפגש תיעדתי בשיר:


תיאטרון
פתאום שחקן
ממש על אמת
עם במאי וחברים
דרמה כמו בחיים
הנשמה נפתחת
עוד עוד
מבקש הבמאי
תתחבר פנימה
תוציא את שחר האמיתי
קוראת שחקנית
הקירות הקירות
צועק יוסריאן
הלא הוא שחר
והבמאי לוחץ
מושך דוחף
שחר תשתדל
אני כל כך נהנה
חוויה חדשה
גיוון לעבודה
למנכ"לות ולאיכות
משהו לנשמה
משהו בלי תמורה
מחכה בכיליון עיניים
שיגיע יום רביעי
חימום, חוויות
עולם חדש בשבילי
נראה לאן יוביל
תיאטרון משחק
מעניין
איך שהעולם מסתובב
מאז ההצגה על ההונגרי
והמבחן באסם
שחר השחקן
נחיה ונראה


הכנסת התיאטרון לחיי, עזרה לי בתקופה מאוד סוערת בחיי המקצועיים.
באותם ימים התמניתי למנכ"ל חברה. ניסיון ניהולי לא היה לי וגם לא ניסיון אקדמי תומך. מאוד רציתי להצליח בתפקידי החדש, והאתגרים היו רבים.
הכלים שרכשתי מעולם התיאטרון תרמו לי רבות במסע זה. על הקשר בין תיאטרון לניהול באחד הטורים הקרובים.
אסיים כול טור בטיפ לחיים טובים.
טיפ ראשון: מצאו תחביב והשקיעו בו.
האם יש לכם תחביב? האם אתם נהנים ממנו? האם הוא מעצים אתכם? השקיעו בתחביב שלכם, תנו לו להוביל אתכם למקומות חדשים. התחביב משמש כמאזן של העבודה. בהמשך, כמו במקרה שלי, ניתן להסב תחביב במקצוע. משהו שאתם מצפים לו מדי שבוע, ואשר עצם המחשבה עליו ביום עבודה קשה גורמת לכם חיוך יחד עם ציפייה דרוכה.
בטור הבא אספר על איך הורדתי את העניבה ובינתיים מצאו לכם תחביב.